• יוחאי רוזן

הכלב שלי ואני

במהלך ההרצאות שלי כלולות לפעמים יצירות המהוות מעין "אתנחתא קומית", אחת מהן היא "דיוקן פדריגו גונזה, דוכס מנטובה" של טיציאן. גונזגה מתואר כאריסטוקרט חגור בחרב וכגבר וירילי במיוחד שאברו בולט ממכנסיו (עם חפץ אופנתי שנקרא מבלט). לכן העובדה שנלווה אליו כלב קטן, יוצר ניגוד מצחיק; בעיקר אם מודעים למוסכמות הדיוקן של אותה התקופה.

Titian, Federigo Gonzaga, Duke of Mantua, 1525-30, Oil on panel, 125x99 cm, Madrid, Museo del Prado

בעת החדשה המוקדמת נהגו לתאר גברים מהמעמד האריסטוקרטי כשהם מלווים בכלב גדול מימדים, בדרך כלל כלב ציד עליו הם מניחים את ידם כדי להציג שליטה. כך עושה למשל הקיסר קארל ה-5 בדיוקן של האמן הגרמני יעקב סייסנגר שצויר ב-1532. הכלב, כנראה מגזע מסטיף, מרים את ראשו בהערצה אל בעליו. אגב כך, רמזו הציירים שלאריסטוקרט בתמונה יש בין השאר גם זכויות צייד שהיו שמורות רק לבני מעמד זה. טיציאן הכיר את הדיוקן הזה של קארל ה-5 שכן יצר לו העתק הנמצא היום במוזיאון הפראדו במדריד.

Jakob Seisenegger, Karl V with a Hound, 1532, Vienna, KHM

למעשה כלבים קטנים נחשבו לכלבים נשיים וכלבים גדולים לגבריים. הכלבים הקטנים, או פודלים בלשון העם, היו למעשי כלבי חיק של הנשים האריסטוקרטיות והכלבים הגדולים היו כלבי-ציד ובני לווייתו של הגבר. על הניגוד הזה ניתן ללמוד מצמד הדיוקנאות שיצר האמן הגרמני לוקס קראנאך ב-1514 ובהם נראים "היינריך האדוק דוכס סכסוניה ואשתו קתרינה פון מקלנבורג".

Lucas Cranach, Portraits of Henry the Pious, Duke of Saxony and his wife Katharina von Mecklenburg, 1514, o/c/p, 184x82.5 cm each, Dresden, Gemäldegalerie


בעוד הדוכס מוצג בשפת גוף פתוחה ומאיימת כשהוא עומד לשלוף את חרבו ואליו נלווה כלב גדול ואכזרי למראה, הרי שאשתו הדוכסית מוצגת בשפת גוף סגורה כשהיא מלווה בכלבלב קטן.

כלבים קטנים, סמלו את המרחב הביתי שהיה הדומיין של האישה ולכן בציור המפורסם של יאן ון אייק המציג את הזוג ארנולפיני שזה עתה נישא, מופיע ביניהם כלבלב קטן. הוא אמנם מסמל כאן נאמנות, אך לא פחות מכך ביתיות.

Jan van Eyck, The Arnolfini Portrait, 1432, o/p, 86x60 cm, London, National Gallery

זה לא רק שפדריגו מניח את ידו על כלבלב קטן ונשי, אלא שהיד עצמה מטופחת ונשית למראה והיא עדויה בשתי טבעות קטנות ועדינות! אני משוכנע שיש בתמונה הזאת הצהרה כלשהי, אך אני מודה שאינני יודע מהי.

זה הזכיר לי לבסוף את הדוברמן המפחיד באמצעותו בחר הצלם אוגוסט סאנדר לאפיין את "הנוטריון" ה"נושך" שלו.

August Sander, The Notary, 1928, b/w photograph


אוגוסט סאנדר הוא צלם גרמני אשר יצר פרויקט-ספר ענק בשם "פניה של תקופה"(Antliz der Zeit) שכלל שישים דיוקנאות מצולמים של גרמנים בני תקופתו אותם אפיין בצורה חדה ולא תמיד מחמיאה. הספר ראה אור ב-1929 וכוונתו של סאנדר הייתה ליצור כרכים נוספים, אך אז עלו הנאצים לשלטון והחרימו את הספר בטענה שהוא מעוות את דמותם של הגרמנים. סאנדר הבין את הרמז, עבר לצלם נוף ומעולם שוב לא הגיע להישגים משמעותיים כצלם.

#דיוקן #כלב #טיציאן #חיק

Department of Art History

University of Haifa

  • Facebook Clean Grey

© 2023 by Scientist Personal. Proudly created with Wix.com